השופטת א' חיות:
1. בתה של העותרת, ילדה כבת 10 (להלן: "הקטינה"), אובחנה כסובלת מבעיות תקשורתPrevasive Development Disorder) ), על-ידי מומחית לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, ד"ר אילנה פישמן. בעקבות המלצותיה של ד"ד פישמן קבעה וועדת ההשמה, הפועלת מתוקף חוק חינוך מיוחד, התשמ"ח - 1988 (להלן: "חוק חינוך מיוחד"), כי הקטינה תלמד בכיתה מיוחדת בבית-ספר רגיל, הוא בית-הספר "קדימה" בקריית ביאליק. הודעה מתאימה על שיבוץ הקטינה באותה כיתה נמסרה לעותרת, אך העותרת מתנגדת לכך וטוענת כי טובת הקטינה מחייבת כי תלמד במסגרת רגילה וכי השמתה בכיתת חינוך מיוחד תגרום להתמוטטותה הנפשית של הקטינה ולשבירת רוחה.
הקטינה היא בת להורים גרושים ונמצאת במשמורת זמנית אצל אמה - העותרת, בין ההורים מתנהל הליך לעניין המשמורת, בבית-המשפט לענייני משפחה בקריית ביאליק.
בעתירה שהגישה, שטחה העותרת, שאיננה מיוצגת, את עמדתה בכל הנוגע להחלטת וועדת ההשמה ואת דאגתה כאם, לתוצאותיה של אותה החלטה אם תיושם.
אל העתירה לא צירפה העותרת את החלטת וועדת ההשמה.
2. המשיב הגיש תגובה מקדמית לעתירה וכן תגובה משלימה ומתקנת, ומתוך תגובות אלה עולה תמונה רחבה ומפורטת יותר של העובדות הצריכות לעניין. מתברר, כי לאחר שניתנה החלטת וועדת ההשמה, הגישה העותרת ערר על החלטה זו, לפי סעיף 13 לחוק חינוך מיוחד. עוד מתברר כי ביום 4.2.2003 דחתה וועדת הערר את טענותיה של העוררת בקובעה כי הקטינה
"זקוקה למסגרת קטנה שתיתן מענה לצרכיה המיוחדים כילדת
P.D.D
מומלץ לנסות כיתת ח.מ. תחילה". לבסוף, מתברר מתוך תגובותיו של המשיב, כי מאז ינואר 2003 ולנוכח החלטת וועדת ההשמה והחלטת וועדת הערר, אין הקטינה נמצאת בכל מסגרת לימודית או אחרת ואינה מקבלת טיפול כלשהו; בעקבות כך, הגישה פקידת הסעד בקשה למתן החלטת ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך - 1960 (להלן: "חוק הנוער"). גם בדיון שהתקיים בעניין זה בבית-משפט השלום בחיפה, הביעה העותרת את עמדתה, כי טובת הקטינה מחייבת את הישארותה בבית ואילו אביה של הקטינה תמך בהחלטת וועדת ההשמה וכן ביתר ההמלצות הנובעות מן האבחון הפסיכיאטרי שנערך. בתום אותו דיון, הורה בית-משפט השלום בחיפה בצו ביניים, כי:
"תתבצע בדיקה פסיכיאטרית ופסיכודיאגנוסטית במרפאה לקטינה. באם על פי תוצאות הבדיקה יומלץ על טיפול תרופתי תתבקש פ. הסעד לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה.
הקטינה תקלט באופן מיידי בכיתה המיוחדת בבית ספר "קדימה" בק. ביאליק.
המשיבה תדאג להביא את הקטינה לכל בדיקה כפי שתדרש וכן לכך הקטינה תתייצב בכל יום בבית הספר בהתאם לשעות הלימודים של בית הספר.
המשיבים ישתפו פעולה עם פ. הסעד ו/או כל גורם אחר מטעמה".
דא עקא, דבר מכל האמור בצו זה, לא בוצע עד עצם היום הזה, כפי העולה מתגובות המשיב ומן המסמכים שצירף.
3. בעתירה שבפנינו חוזרת העותרת ומדגישה את הפגיעה החמורה והבלתי הפיכה שתיגרם לקטינה, לדבריה, כתוצאה "משיטת החינוך המגבילה, הנוקשה וחסרת הפשרות בחינוך המיוחד", והיא עותרת "לפסוק על מסגרת חינוכית רגילה או מסגרת ביתית". אשר לחלופה הנוגעת לחינוך ביתי, עולה מתוך תגובת המשיב, כי לאחר הגשת העתירה הגישה העותרת ביום 7.7.2003 בקשה בעניין זה למנהל המחוז במשרד החינוך ובקשה זו אמורה לידון, בהתאם לנוהל שנקבע בחוזר מנכ"ל סג/2 (א), מיום כ"ה בתשרי, התשס"ג, 1 אוקטובר 2002.
4. ביום 30.7.2003 זימנתי את הצדדים לדיון בפני, בניסיון, שלא צלח, להביאם לכלל הסכמה באשר למסגרת החינוכית המתאימה לקטינה. לאותו דיון, התייצב גם אביה של הקטינה והוא חזר על העמדה אותה ביטא בפני בית-משפט השלום בחיפה. העותרת, מצידה, דבקה בעמדה שהציגה בעתירה, ואילו בא-כוח המשיב הבהיר כי ביום 26.8.2003 צפויה להתכנס הוועדה המייעצת למנכ"ל בעניין הבקשה לחינוך ביתי שהגישה העותרת, וכי החלטה סופית בעניין בקשה זו תינתן לאחר אותו מועד.
5. נוכח מכלול העובדות כפי שפורטו לעיל, נראה לנו כי דין העתירה, במתכונתה זו, להידחות על הסף. העתירה אינה מתייחסת כלל להחלטת וועדת הערר וממילא אינה כוללת נימוקים נגד החלטה זו, הראויים להתברר בבית-המשפט הגבוה לצדק. אשר לבקשה החלופית שהעלתה העותרת בדבר חינוך ביתי, עניין זה טרם נדון וטרם הוכרע על-ידי הגורם המוסמך לכך, שאיננו צד לעתירה. ממילא, לא ניתן להעביר תחת שבט הביקורת החלטה שטרם נתקבלה.
בשולי הדברים וכפי שכבר צוין, עולה מן החומר שהוגש על ידי המשיב כי נכון לעת הזו, אין הקטינה מצויה במסגרת חינוכית כלשהי ואף אינה מקבלת את הטיפול הפסיכולוגי והפסיכיאטרי הנדרש לה. קשה להבין מדוע נמשך מצב דברים זה גם לאחר צו הביניים מיום 29.4.2003, שניתן על-ידי בית משפט השלום בחיפה על פי חוק הנוער. מכל מקום, זהו מצב בלתי רצוי בעליל, שיש לעשות לתיקונו ללא דיחוי נוסף.
העתירה נדחית.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, ו' אב, תשס"ג (04.08.03).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת